שכר ועונש - מעריב

18 ביולי, 2008

מאת ניב חכלילי, מעריב

“בוא אספר לך סיפור: הגעתי למקום עבודה מסוים והמנהל סירב להכניס אותי. הוא אמר לי: ‘אם אתה לא עף מפה תוך דקה, אני מתקשר לשר‭.’‬ נתתי לו את הטלפון הסלולרי שלי ואמרתי: ‘הנה, על חשבוני, תתקשר לשר‭.’‬ הרי אני פה מטעמו ומטעם המדינה. יש מעסיקים שמכירים פוליטיקאים ושרים, ואיתם יכולות להתעורר בעיות. נכון שבמובן מסוים אין לנו גב - אבל החוק ובית־המשפט לצידנו, ואני מאמין בהם‭.”‬

מאיר דוד איש אופטימי. כבר 10 חודשים הוא מכהן כראש צוות באגף לאכיפת חוקי עבודה במשרד התמ”ת. קודם לכן עבד כ־4 שנים באגף העובדים הזרים. באוקטובר ‭,2007‬ במסגרת הרפורמה באגף לאכיפת עבודה, הוכפל כוח האדם באגף פי ‭- 5‬ מ־20 פקחים לכ־100 פקחים, האמורים להגן על כל ‭2.5‬ מיליון העובדים במשק, לפתוח תיקי חקירה נגד מעסיקים החשודים בעבירה על חוקי העבודה ולהטיל קנסות מינהליים במקרה הצורך. על הגדלת כוח האדם באגף לא הוחלט סתם כך: לצעד קדמה ביקורת חריפה שנמתחה על משרד התמ”ת על־ידי ארגוני עובדים, חברי כנסת ומבקר המדינה.

דוח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מדצמבר 2006 מצא כי בכל אזור הדרום, מיבנה ועד אילת, הועסקו שני פקחים בלבד, וכי לרשות כל הפקחים עמדו רק 7 כלי רכב. דוח מבקר המדינה, שפורסם לפני כחודשיים, קבע כי הציוד המיושן והמחסור בכוח אדם באגף הובילו לכך שתלונות של עובדים התעכבו שנה ויותר בלי שנבדקו. בכמה מהמקרים הטיפול בתלונות ארך זמן כה רב, שחלה התיישנות על העבירות ולא ניתן היה לתבוע את המעסיקים.

“מי שצריך לטפוח לה על השכם היא ח”כ שלי יחימוביץ‭,’‬ שבאמת נלחמה על תוספת הפקחים, וכך גם עמיר פרץ‭,”‬ אומר דוד, “היום יש לנו 20 פקחי שבת, 80 פקחי עבודה, וסטודנטים שמצטרפים אלינו ועובדים בחצי משרה. במשרד האוצר חשבו שהגברת הפיקוח לא תשפר לא מצב העובדים, אלא להפך - תגרום לחברות לפטר עובדים ותגדיל את האבטלה במשק. המעסיקים הם גוף חזק מאוד - הרי מי שקובע בסופו של דבר זה לא אתה ואני ולא האוצר, אלא הגופים הגדולים‭.”‬

בכל “יום שטח” דוד מבקר ב־3־5 מקומות עבודה. היום מתלוות אליו שתי עובדות: שרית בן־חיים, עובדת חדשה שעדיין לא סיימה את ההסמכה, ולי־לך צור, סטודנטית לכלכלה העובדת בחצי משרה. השעה עוד לא ‭8:00‬ בבוקר, ואת השעות הקרובות הם יקדישו לבדיקת הפרת זכויותיהם של עובדי חברות כוח אדם.

תחנה ראשונה:

העיקר שיש מטאטא

אנחנו נכנסים למלון במזרח ירושלים - ומיד מתעורר השומר המבוגר שעומד בלובי הריק. “אתה מדבר עברית‭,”?‬ שואל אותו דוד. כשהשומר מניד ראשו בשלילה, דוד מנסה להסביר: “אני פקח של משרד התעשייה והמסחר‭...‬ יש פה מישהו אחראי‭.”?‬ מהר מאוד הפקחים מגלים כי כ־70 מעובדי המלון משתייכים לשתי חברות כוח אדם, הפועלות ללא רישיון אף שנבחרו במכרז של משרד האוצר. במשך שעתיים הפקחים אוספים חומרים ומראיינים את העובדים והמנהלים.

איך ייתכן שחברות ללא רישיון זוכות במכרז של האוצר?

“יכול להיות שהם היו קבלני שירותים ולכן לא היו צריכים לקבל רישיון‭,”‬ אומר דוד, “החוקים החדשים מגבילים את חברות כוח האדם, ולכן הרבה מהן הופכות לחברות שנותנות שירותים. עד לא מזמן היו 500־600 חברות כוח אדם בשוק - והיום יש ‭.200‬ לאן נעלמו 400 מהן? כנראה הן שינו את הייעוד.

“כבעל עסק, אם אתה שוכר חברה שנותנת שירותים, לא מעניין אותך מי העובד, מה השם שלו, כמה עובדים יש, כלום; מעניין אותך לקבל בכל יום משרדים נקיים, ושיהיו שם מטאטא ושומר. אין לך אחריות. פעמים רבות החברות האלה ממנות ‘מפקח בשטח’ שיהיה הצינור המקשר בין עובדי הקבלן לחברה, כדי לא ליצור שום זיקה. במקרה של החברות בבית־המלון הזה, אם נגלה שהן מפירות את חוקי העבודה - החשב הכללי יוכל לבטל את ההסכם איתן‭.”‬